אבא

היום בערב, אחרי שחזרתי מהעבודה, אספתי אלי את מיכאל ואמרתי לו איפה אבא, והוא הסתכל על עופר ואמר: אבא

אז נכון שזו לא הפעם הראשונה שבה הוא אומר את צירוף ההברות הזה

ונכון שבניסיון השני (והשלישי והרביעי ) של " איפה אבא?" מיכאל רק הסתכל על עופר וחייך את החיוך המינימלי שלו

אבל עדיין הייתה הסכמה בין עופר לביני שהרגע שבו הוא אמר אבא היה אמיתי וכנה!

והכתרנו את היום הזה ליום הא-בא הראשון, ולמילה הראשונה.

מה שלא מופיע בכל התמונות זה מיכאל שמחזיק את כפות הידיים של עופר או שלי והולך.

הוא עושה סיבוב מהחדר עבודה לסלון ומשם דרך הדלת למסדרון ליד המקרר ואז שוב לחדר עבודה וככה הוא מקיף עוד ועוד ועוד וכשאני רוצה רגע לנוח, לנשום ולאזור כוחות ומעיזה למשוך אלי בעדינות את הידיים שלי אז הוא פורץ בבכי על זה שעכשיו

יש הפסקה בהליכה.